טכנולוגיית האוסמוזה ההפוכה של חברת נימבוס



השבחת מים המבוססת על טכנולוגיית האוסמוזה ההפוכה מתבצעת על ידי תהליך המאפשר הפיכת מים לא נקיים למים נקיים ממזהמים בריאותיים ואסתטיים. מערכות אוסמוזה הפוכה נמצאות בשימוש בבתים פרטיים וגם במפעלי תעשייה וברשויות מקומיות. לטכנולוגיה חדשנית זו שימושים רבים בתעשייה, כולל טיהור מי שתייה, חקלאות, שימושים ביו-רפואיים, שימושי מעבדה, צילום, ייצור תרופות, מכשירי דיאליזה, קוסמטיקה, מדגרות, מסעדות, חממות, טיפול במי שפכים, ייצור מוליכים למחצה ועוד.

כיצד עובדת השיטה
המים עוברים דרך ממברנה חדירה למחצה, המאפשרת מעבר חופשי של מים, אולם מונעת מעבר של מולקולות גדולות יותר. כך נוצר מצב בו ישנם מים משני צידיה של הממברנה, אך בריכוזים שונים: בצד אחד מים בעלי ריכוז גבוה יותר של מזהמים, ובצד השני - מים בעלי ריכוז נמוך יותר. מאחר ומגמת המים היא להשוות את הריכוזים, הם יעברו דרך הממברנה מהצד בעל הריכוז הגבוה לצד בעל הריכוז הנמוך. בסופו של דבר, הלחץ האוסמוטי הנוצר יעצור את תהליך ההתפשטות, וייווצר איזון.

תהליך האוסמוזה ההפוכה מתרחש על ידי הזרמת המים בעלי הריכוז הגבוה יותר של מזהמים (מי הכניסה) לתוך מיכל המכיל מים בעלי ריכוז נמוך ביותר של מזהמים (מי התוצר). לחץ המים הגבוה במי הכניסה "הופך" את תהליך האוסמוזה הרגיל, ובו בעת הממברנה החדירה למחצה מאפשרת מעבר מים ועוצרת את שאר המזהמים. כלומר, ריכוז היונים על הממברנה יוצר מחסום המאפשר למולקולות מים לעבור אך עוצר חומרים אחרים.

יש לנקות מדי פעם את המים הלא נקיים, המצטברים בצד הכניסה של הממברנה, שכן הם עלולים ליצור שכבה חוסמת על הממברנה עצמה. מערכות RO (אוסמוזה הפוכה) כוללות גם סנן פחם מוקדם לסינון כלור, העלול לפגוע בממברנה. כמו כן, סנן מוקדם נוסף מבטיח שחומרים במי הכניסה לא יסתמו את הממברנה.

מערכות RO מתאימות לטיהור מים ממגוון רחב של חומרים מזהמים מסוכנים לבריאות, כגון אסבסט, פלואור, עופרת, חנקה, כספית ועוד. כמו כן מטהרת המערכת את המים ממזהמים הגורמים לטעמי וריחות לוואי, כגון כלורידים וגופרות.

מערכות לחץ נמוך (ביתיות)
מערכות RO בעלות לחץ נמוך הן אלו הפועלות בלחץ מים הנמוך מ-5.0 אטמוספרות. אלו הן המערכות הביתיות הטיפוסיות, המותקנות על השיש או מתחת לכיור, והמתבססות על לחץ מים טבעי עבור פעולת האוסמוזה ההפוכה.

למערכות הנמצאות על השיש יש בד"כ מיכל אחסון ללא לחץ. למערכות הנמצאות מתחת לכיור יש בד"כ מיכל אחסון בלחץ, בו לחץ המים עולה ככל שהמיכל מתמלא. לחץ זה הוא הדוחף את המים מהמיכל לברז. אולם, לחץ זה יוצר גם לחץ על הממברנה, אשר עלול לפגום ביעילותה. דרך אחת להתגבר על בעיה זו היא להשתמש במשאבה על מנת לדחוף את המים הנקיים לברז.

מערכות לחץ נמוך מספקות באופן ממוצע 7.5-57 ליטרים של מים ביום, ומידת טיהור המים עשויה להגיע עד 95%. עלות מערכות אלו נמוכה יחסית. התחזוקה כוללת החלפה של המסננים 1-3 פעמים בשנה והחלפת הממברנה פעם בשנתיים-שלוש, בהתאם לשימוש.

מערכות לחץ גבוה (מסחריות/תעשייתיות)
מערכות לחץ גבוה פועלות בד"כ בלחצים בין 10-100 אטמוספרות, בהתאם לסוג הממברנה והמים. מערכות אלו נמצאות בשימוש בתעשיות בהן יש צורך בכמויות גדולות של מים נקיים.

רוב המערכות המסחריות והתעשייתיות משתמשות במספר ממברנות, המסודרות במקביל, על מנת לספק את כמות המים הרצויה. מי התוצר מהשלב הראשון עוברים דרך ממברנות נוספות, על מנת להגיע לרמות ניקיון גבוהות יותר.

מערכות לחץ גבוה מספקות בד"כ מ-38 ליטרים ועד אלפי ליטרים ביום של מים, ומידת טיהור המים עשויה להגיע עד 95%. מערכות אלו גדולות ומורכבות יותר ממערכות לחץ נמוך, ומחירן גבוה יותר בהתאם.

 

 

 

יתרונות הממברנה של נימבוס מערכות מים:

 

 

 

 

 

 



 

נימבוס מערכות מים ישראל בע"מ משווקת בלעדית בישראל ממברנות ספירליות מתוצרת חברת Desalination Systems Inc מארה"ב, אחד מהיצרנים הגדולים בעולם לכל סוגי הממברנות, החל מממברנות לשימוש במערכות ביתיות וכלה בממברנות למתקני התפלת מי ים, וטיפול בשפכים.

בתהליך הייצור הבלעדי נבדקת כל ממברנה באופן פרטני ולאחר מכן היא מיובשת באמצעות ואקום לפני אריזתה במיכל פלסטיק אטום וסטרילי. נמצא כי כושר דחיית המלחים של הממברנה נותר גבוה באופן יציב לכל אורך החיים הצפוי לה.

הממברנות של חברת נימבוס מערכות מים משולבות יחד עם בית הסנן, ובהגיע העת מוחלפות יחד עם בית הסנן כמקשה אחת. בית הסנן צובר זיהומים רבים במהלך השנים. חידוש הממברנה יחד עם הכלי בו היא נתונה מאפשר שמירה על טוהר המערכת כולה, וזאת בנוסף ליתרון היחסי מבחינת נוחות ההחלפה (שיטת "החלף וזרוק").

הממברנה מתחילה את חייה מרגע שהיא מותקנת בבית הלקוח ומורטבת לראשונה. לפיכך, לאורך חיי המדף אין השפעה על אורך החיים התפעולי שלה. כמו כן, לכל ממברנה ניתנת אחריות יצרן כוללת למשך שלוש שנים מיום ההתקנה, בהתאם להוראות שימוש של היצרן. המשמעות היא הפחתה משמעותית בהוצאות האחזקה של מכשירי RO לאורך זמן.

וסת מי רכז
בכל ממברנה משולב וסת שתפקידו לווסת את כמות המים הנפלטים לביוב ביחס למי התוצר הנאגרים במיכל האגירה, וזאת בהתאם ללחץ המים באזור הייחודי בו מותקן המכשיר, המאפשר התאמה אופטימאלית של יחס ההשבה לממברנה.

מגוף סגירה אוטומטי
בכל מערכות המים הנמכרות ע"י נימבוס מערכות מים מותקן, כחלק בלתי נפרד מן הממברנה, מגוף אוטומטי הסוגר את כניסת המים כאשר היחס בין הלחץ במיכל מי התוצר ללחץ מי הכניסה מגיע לכ- שני שליש. הפתרון הנ"ל מונע בזבוז מים מיותר, שכן כאשר מיכל האגירה מלא, פוסקת הזרימה כליל, עד למועד הפרת איזון הלחצים.

 

בעיית המים בישראל - סקירה

מקור המים הגדול והמרכזי של מדינת ישראל הוא הכנרת, אשר מימיה מסופקים לצרכנים באמצעות המוביל הארצי. למערכת זו מחוברות רוב הערים במרכז הארץ, ובעתיד הקרוב יסופקו רוב מימי המוביל הארצי לצרכנים.

הכנרת היא מקור מים עילי, ולא מאגר תת קרקעי סגור. לפיכך, היא חשופה לחדירת זיהומים ישירים, כגון מי שפכים, שפכי רפתות, חומרי הדברה חקלאיים ושמנים ודלקים ממעגני סירות.

של מי השתייה ניתנת לבדיקה באמצעות פרמטרים מוגדרים, אשר נקבעו בחוק. אחד הפרמטרים העיקריים הוא דרגת עכירות המים, הנמדדת לפי כמות החומר האורגני המצוי במים ומצוינת ביחידות נפלומטריות. רמת העכירות מהווה אינדיקציה להימצאותם של טפילים מחוללי מחלות במים ומשפיעה על הדרכים לחיטוי המים.

נמצא כי המים המסופקים כיום באמצעות המוביל הארצי אינם עומדים ברמת העכירות הקבועה בחוק. הדרך היעילה ביותר להפחתת רמת העכירות במי השתייה והדרך היחידה לפתרון בעיית הטפילים היא באמצעות סינון המים. לפיכך, נוסחה תוכנית להקמת מתקן סינון, אולם בשל חוסר נכונות המדינה לממן את עלות ההקמה של מתקן זה, מסופקים מי הכנרת לצרכנים ללא סינון.

מי הכנרת עוברים הכלרה בחומרי חיטוי, אשר יעילה בהרחקת כל סוגי החיידקים במים (ומאידך עלולה לסכן את בריאות הצרכנים בשל חומרי הלוואי הנותרים במים).

ככלל אין במי השתייה בישראל כל חיידקים המסוכנים לבריאות.

המקור השני של אספקת מי השתייה הוא מי התהום. מים אלו חשופים אף הם למגוון רחב של זיהומים, כגון שפכי תעשיה וביוב עירוני, שפכי רפתות, דשנים, חומרי הדברה ותשטיפים ממטמנות פסולת. מדאיגה יותר היא העובדה כי זיהומים במים יכולים להתגלות גם שנים רבות לאחר שהמקור המזהם נעלם, וזאת בשל קצב החלחול האיטי של גורמים אלו אל הקרקע.

מרבית מקורות הזיהום של מי התהום הם נקודתיים וניתנים לאיתור ולטיפול. למרות זאת, לא נעשה די על ידי הרשויות על מנת לעצור את הזיהום ולאכוף את החוקים הקובעים כי זיהום המים הינו עבירה פלילית.

מי השתייה בישראל בטוחים למדי מבחינת זיהומים מיקרוביאלים אך חשופים ביותר לזיהומים כימיים.

על פי החוק, על ספק המים מוטלת חובה לערוך בתדירות גבוהה בדיקות מיקרוביאליות, המונעות התפרצות של מחלות שמקורן בחיידקים, אולם הבדיקות הכימיות, הבודקות הימצאות חומרים אורגניים וכימיים במים, אינן מחויבות להתבצע בתדירות גבוהה, ובכך קיים סיכון רב.

אכן, בדיקות המים המבוצעות בישראל אינן מספקות, הן מבחינת תדירותן הנמוכה (כל 5-10 שנים) והן מבחינת היקפן המצומצם, שאינו כולל את כל החומרים המזהמים, כולל מזהמים אורגניים כגון טריכלואתילן, חומר רעיל ביותר המצוי בשימוש נפוץ בתעשייה. יתרה מכך, לעיתים התקן הישראלי למזהם נמוך ביחס לתקנים הבינלאומיים.

כך למשל, בעקבות בדיקה שבוצעה על ידי משרד הבריאות וחברת "מקורות" נתגלה כי חומרים רעילים בדרגות שונות מצויים ביותר ממחצית מקידוחי מי השתייה בישראל. לדוגמה, בגבול גבעתיים- תל אביב התגלו במי התהום שמתחת למפעל התעשייה הצבאית ריכוזים של מתכות רעילות ומסרטנות כגון עופרת, כספית וכרום וכן ריכוזים גבוהים מאוד של מזהמים אורגניים כגון טריכלוראתילן. גם בירושלים התגלו זיהומים חמורים של מי שתייה בסמוך למפעלים של התעשייה הצבאית.

למרות החשיבות הרבה של בדיקות סדירות של בארות מי השתייה, בדיקות אלו מבוצעות בתדירות נמוכה, שכן משרד האוצר טוען כי בדיקות תדירות הן יקרות ועשויות לגרום לסגירת בארות.

למרות כל זאת, צרכני המים מוזהרים רק במקרים בהם נמצאים זיהומים בקטריאליים מקומיים במים, והם אינם מקבלים מידע סדיר על איכות מי השתייה. יתרה מזו, הפיקוח על מי השתייה נופל למעשה "בין הכיסאות".

בישראל, משרד הבריאות וספקי המים אינם רואים עצמם אחראים לאיכות מי השתייה היוצאים מן הברזים בבתים פרטיים אלא לאיכותם בנקודת האספקה העירונית בלבד.

גם הפיקוח על מתקני שתייה ומכשירים לטיהור מים לוקה בחסר כאשר התקן הרשמי למכשירים שאינם בשיטת האוסמוזה ההפוכה (ת"י 1 - 1505) בודק אך ורק פרמטרים אשר היצרן ביקש לבדוק.

כך, באופן פרדוקסלי, נמצא כי חלק מן המכשירים אשר זכו לתו התקן כ"מטהר כימי" לא זו בלבד שאינם מועילים בסילוק מזהמים כימיים הרי הם אף מוסיפים למים כימיקלים המסוכנים לבריאות בכמויות שאינן תחת בקרה.

 

 

 

Designed by © 2005 Magixel